החלטה בתיק רע"א 14639-09-12

זו בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בחיפה (השופטת מעין צור) מימים 19.6.12 ומיום 1.7.12. המשיבה מתנגדת לבקשה.

להסיר ספק, הבקשה עוסקת בערעור על שתי החלטות אלה, ולא על החלטות קודמות. למרות זאת, טענה המבקשת טענות שונות באשר להחלטות קודמות וההצדקה להן. אתעלם מטענות אלה.

הבקשה עוסקת בהחלטות הערכאה הדיונית באשר גילוי מסמכים ועיון בהם, ועל כן נדרשה המבקשת בהחלטתי מיום 20.9.12 להתייחס לשאלה האם חל צו בית המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור) תשס"ט - 2009, הקובע שאין ליתן רשות ערעור בהחלטות הנובעות מפרק ט' תקנות סדר הדין האזרחי, אלא אם הן כלולות בחריג הנזכר בסעיף 1 (10) לצו. לפי החלטה זו הגישה המבקשת טיעוניה ביום  9.10.12 ובהם טענה כי הנושאים העומדים על הפרק הם:

א.         חיוב המבקשת לפעול בצורה אקטיבית לשחרור מסמכים הנמצאים תחת ידו של צד ג' המסוכסך עם המבקשת, שהם רלבנטיים לתביעה.

ב.         חוסר סימטריה שנוצר בין הצדדים לפי החלטות בית המשפט באשר להחלת המועדים הקבועים בתקנה 120.

בטיעוניה, טענה המבקשת כי הנושא הראשון נכלל בחריג לפי הצו, ובדין לא כללה כל טיעון באשר לתחולת החריג, העוסק ב"גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובענין טענת חסיון" על חוסר סימטריה נטענת בין הצדדים בהחלת המועדים. אכן, המועדים שנקבעו לפי תקנה 120 נמצאים בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, ואינם עוסקים בגילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים וטענת חסיון, ולכן על פי הצו (וגם לגופו של ענין, אבל איני מוצא מקום להאריך) אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור העוסקת בחוסר סימטריה נטענת בין הצדדים בהחלת המועדים לפי תקנה 120.

ככל שטענות המבקשת מופנות כלפי הקביעה של הערכאה הדיונית שתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם המבקשת אינו תצהיר כדין, ועליה להגיש תצהיר כדין, אני דוחה את הבקשה לפי הצו האמור, כאשר ממילא היה דינה להידחות גם לגופן של טענות המבקשת.

עיקר הבקשה היא בקשת המשיבה שנענתה לכפות על המבקשת עיון במסמכים המעוכבים על ידי צד שלישי - רואה חשבון המבקשת וקבלן המשנה של המבקשת. מסמכים אלה נכללו בגילוי המסמכים מטעם המבקשת, שציינה שהם בידי צדדים אחרים, כך שאין מדובר בגילוי מסמכים שאין ליתן בגינו רשות ערעור, ואף לא בגילוי מסמך פלוני שנכלל בחריג, אלא בעיון במסמכים, שנכלל בחריג לפי הצו שבו ניתן ליתן רשות ערעור, אם הדבר מוצדק. על כן, אעסוק בגופה של הטענה ביחס לציווי זה של הערכאה הדיונית.

אין חולק שהמסמכים המבוקשים הם רלבנטיים לדיון בתביעת המבקשת נגד המשיבה. משפירטה המבקשת מסמכים אלה בגילוי המסמכים מטעמה, אות ועדות הם שאלו מסמכים רלבנטיים. המבקשת טוענת שהיא מנועה מלהמציא את המסמכים בשל כך שהם מעוכבים על ידי צדדים שלישיים - רואה החשבון בשל אי תשלום שכרו וקבלן המשנה גם בשל שיתוף פעולה בינו לבין המשיבה. כפי שקבעה הערכאה הדיונית בצדק, אלו הן טענות עובדתיות, שלא הוכחו על ידי המבקשת. טענה עובדתית שהמסמכים מעוכבים, שלא נתמכה בראיה כלשהיא, אינה עובדה שהיה על בית המשפט להחליט לפיה.

המבקשת טענה בפני הערכאה הדיונית שרואה החשבון מעכב את המסמכים שבידו מכוח עכבון. היא לא חזרה על כך בבקשתה בפני. מסקנתי היא שאם היתה בעיה בהשגת המסמכים מרואה החשבון, כנראה שכיום היא אינה קיימת.

בפני הערכאה הדיונית טענה המבקשת, ללא ראיות, שיומני העבודה מעוכבים על ידי קבלן המשנה עקב דרישות כספיות שלו. בשל כך הפנה אותה בית המשפט למה שניתן לעשות כדי לשחרר מסמכים מעוכבים. המשיבה הפנתה להודעתה של המבקשת לערכאה הדיונית מיום 6.9.12, לפיה הסיבה לכך שהמסמכים מעוכבים היא סירובה של המבקשת לתת תצהיר ולא דרישות כספיות כלשהן.  על כן, לא ברור מה הסיבה לכך שהמסמכים אינם בידי המבקשת, כטענתה העובדתית הבלתי מוכחת.

בהליך זה לא חזרה המבקשת על טענתה העובדתית בדבר הסיבה לכך שהמסמכים לא בידה לטענתה, ורכזה טענותיה בכך שיומני העבודה מצויים בידי המשיבה, או ניתנים להשגה על ידה במסגרת הליך אחר שמנהלת המשיבה כלפי קבלן המשנה. בצדק קבעה הערכאה הדיונית כי המסמכים הם מסמכי המבקשת וכאשר היא מבקשת להסתמך עליהם כתובעת, עליה להציגם לפי דרישת הנתבעת, ללא קשר לשאלה אם הנתבעת יכולה להשיג את המסמכים בהליכים אחרים.

אפילו היתה המבקשת מוכיחה  שהמסמכים מעוכבים, אין בכך כדי להכריע בשאלה אם חובה על המבקשת לעשות מאמץ כדי להשיג את המסמכים. אין ספק, שכאשר אין שום מניעה להשיג מסמכים שעתה לא נמצאים בידי צד, עליו להשיגם ולאפשר עיון בהם, לאחר שהוא מצהיר בגילוי מסמכים על כל המסמכים המצויים בידו או הניתנים להשגה על ידו לפי דרישה סבירה, גם אם אינם בידו. מאידך, אם השגת המסמכים שאינם בידי צד כלשהוא היא הכבדה בלתי ראוייה, אין לצוות עליו לאפשר עיון בהם, ואין למחוק את תביעתו אם אינו מאפשר את העיון. במירווח שבין השניים יש שיקולים נוספים, ובהם העובדה שהמבקשת לא הוכיחה שעשתה איזה מאמץ להשגת המסמכים, העובדה שהמבקשת היא התובעת, התובעת 1,250,000 ש"ח, בהסתמך בין היתר על מסמכים שאינה מאפשרת עיון בהם, להבדיל מהנתבעת, שנטל הראיה לא עליה. בהקשר זה שקלה הערכאה הדיונית את השיקולים הרלוונטיים, והחלטתה היא מסוג ההחלטות הדיוניות שאין בית המשפט לערעורים מתערב בהן.

על פי כל האמור, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,850 ש"ח. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר למבקשת את היתרה.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: